<h1>תורת הבית הקצר לרשב"א בית שלישי שער שני</h1>
<h2>דף קל:</h2>
עיר שיש בה כהן חבר וכהן עם הארץ, אין נותנין המתנות האלו אלא לכהן החבר, שנאמר וזה יהיה משפט הכהנים, לימד שהמתנות דין, ולומר שמן הדין נותנין לזה שראוי יותר. אין שם כהן חבר, נותן לאי זה כהן שיהיה שם ואפילו עם הארץ.
<h2>דף קלא:</h2>
זה שאמר הכתוב ונתן לכהן, אפילו כהנת במשמע. ולפיכך ישראל שנשא כהנת אוכל בשביל אשתו. וכל שכן שהוא פטור מן המתנות.
<h2>דף קלב.</h2>
לא כל שוחט חייב להפריש מתנות אלו אלא ישראל בלבד, שנאמר וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם, יצא שוחט לכהן ולנכרי שאינן בכלל עם ישראל. לוי אין נותנין לו מתנות אלו. וכן אין לוקחין מהן מתנות מן הספק, שמא עם בפני עצמן הן ואינן בכלל עם ישראל. קדם כהן ונטל המתנות ממנו, מה שנטל נטל ואין מוציאין מידו.
דבר תורה השוחט בהמה חייב ליתן לכהן מתנות כהונה ממנה, כמו שחייב אדם ליתן מפירותיו התרומה והמעשר, שנאמר (דברים י"ח) וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם מאת זובחי הזבח אם שור אם שה ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה. לא חייבה התורה במתנות אלו אלא בקר וצאן אבל לא חיה ולא עוף. הכלאים חייבין במתנות. כיצד, עז שבא על הרחל וילדה בן, אותו הבן חייב במתנות, שכולו שה הוא. ולא עוד אלא אפילו תייש הבא על הצבייה וילדה בן, וזהו שקראו אותו חכמים כוי, חייב במתנות, שהתורה רבתה אותו למתנות, שנאמר אם שור לרבות את הכלאים, אם שה לרבות את הכוי. ולפיכך חייב בכל המתנות כשה.
<h2>דף קלב:</h2>
כהן ששחט לשולחנו ונשתתף ישראל עמו, אם בכל הבהמה נשתתף עמו, פטור בכל המתנות. נשתתף עמו הכהן בראש לבדו, פטור הישראל מן הלחיים וחייב בכל שאר המתנות. נשתתף עמו בזרוע, פטור מן הזרוע וחייב בשאר. זה הכלל הרי זה פטור בכל מה שנשתתף עמו הכהן. שמתנות אמר הכתוב ולא חצי מתנות.
כהן שנעשה טבח ושוחט ומוכר לאחרים, כל שקבע מקום למכור כדרך הטבחים, חייב במתנות. אינו פטור אלא בשוחט לשולחנו. לא קבע מקום, אלא לעתים שוחט ומוכר, שתים ושלש שבתות פטור, מכאן ואילך חייב.
אפילו לא שחט אלא שור אחד או שה אחד חייב במתנות, שנאמר אם שור אם שה. מתנות אלו אע"פ שחייב הכתוב להרים אותם כמו שחייב בתרומת גורן ובתרומת יקב, הפרש יש ביניהם, שהדגן והתירוש עד שלא הופרשו מתנותיהן טבל הן ואסור לאכול מהם קבע, אבל מתנות אלו אינן טובלות ומותר לאכול מן הבהמה אע"פ שלא הורמו מתנותיה.
<h2>דף קלג.</h2>
כל כהן שאינו צריך למתנות ראוי לו למשוך ידו שלא ליקח מהם אלא לעתים רחוקות, כפעם בשנה, להחזיק עצמו בכהן. וזה מדרך הצניעות, וכן הגון לו.
<h2>דף קלד:</h2>
מקום שנהגו למלוג לא ימלוג את הזרוע, לפי שעור הזרוע ניתן עם הזרוע, אם ימלגנו ישראל קודם שיתננו לכהן כדי להשיר את השיער וליקח לעצמו, נמצא מפסיד את העור, ואסור להפסיד חלקו של כהן, אלא ליתן לו בעין יפה.
אי זהו שיעורן של מתנות אלו, הזרוע — מפרק ארכובה הנמכרת עם הראש ועד כף היד שקורין אשפלד"א; והלחיים — מפרק לחי ועד פיקה של גרגרת, והוא מקום חיטי. אי זה זרוע הוא שנותן, זרוע ימין ולא זרוע שמאל. הקיבה — ידועה היא וניכרת, והוא מקום שמתכנס שם חלב שהיונק יונק.
<h2>דף קלו.</h2>
מתנות אלו אינן נוהגות אלא בארץ ישראל, לפי שהוקשו המתנות וראשית הגז לתרומה, וכשם שאין התרומה נוהגת בחוצה לארץ כך המתנות וראשית הגז אינן נוהגין בחוצה לארץ. וכבר אמרו חכמים שנהגו בראשית הגז כר' אלעאי שפוטר בחוצה לארץ, וממנו אתה דן למתנות שאינן נוהגות אלא בארץ. או במקומות שבחוצה לארץ שהנהיגו בהן חכמים להפריש שם את התרומה. ויש מחמירין ומחייבין במתנות אף בחוצה לארץ. ונראין דברי המתירין. וכך נהגו בכל גלילות אלו.
